הי, אני מיה ...(:
מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה לי התלבטות, מה אהיה כשאהיה גדולה? האם אעבוד באמנות או בעולם העיסקי, אעבוד עם הידיים או עם המחשב...אלבש חליפות או ג'ינס וטי-שירט לעבודה?!?!

לפני כמה שנים הבנתי שהכל מתחבר...



כבוגרת הפקולטה לפסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטת ת"א והנחיית קבוצות בבר אילן, עבדתי 9 שנים כיועצת ארגונית, בחברות ייעוץ ובארגונים. לאורך כל התקופה, האמנות ליוותה אותי כתחביב (פיסול בחימר, פימו, שיפוץ רהיטים, ציור ועוד).

לפני כ-8 שנים גיליתי את עיסת הנייר. נחשפתי לחומר מיוחד עם יתרונות רבים עבורי, ברמה היצירתית והאישיותית...
אמנם נאלצתי להתנסות בדחיית סיפוקים מידיים (העיסה צריכה להתייבש...) אבל קיבלתי חומר המאפשר לי שליטה רבה בתהליך הפיסול ובתוצר - מבחינת צורה, צבע ואיכות גימור (יחי אלוהי הדיוק והפרטים הקטנים...).



העיסה ואני העמקנו את הקשר בינינו, וההיכרות הפכה למחייבת יותר כאשר בחרתי בעיסת הנייר כמקצוע. לאחר כ- 3 שנים בהן לימדתי בסטודיו גדול לפיסול בעיסת נייר בת"א, הקמתי בשנת 2012 סטודיו משלי.



השימוש בעיסת הנייר לא מגביל את חופש היצירה והמעוף ומאפשר לי ולתלמידי הסטודיו להישאר פתוחים לקשת רחבה של סגנונות פיסול וגימור, החל מפסלים הלקוחים מהעולם הקלאסי יותר, ועד לפסלים בעלי השראה מהעולם ה"ילדותי" והצבעוני.



העבודה בסטודיו מגיעה אצלי ממקום של הנאה גדולה מהחומר ומהלימוד, תוך שילוב סבלנות ומקצועיות בעבודה עם תלמידי הסטודיו.

​